אשפה ששווה הרבה כסף

לא מעט תושבים הרימו גבה בשבוע האחרון לנוכח הקמפיין החדש שהציף את העיר כולה, עם קריאה לתושבים למחזר ולאסוף בקבוקים ופחיות שתיה ריקים, על מנת להעביר אותם לארגון החסד "יד תומך".

העיסוק במיחזור, איסוף חומרים משומשים, ושמירת בקבוקים ריקים – נתפס אצל כולנו כמשהו ששייך לאנשים בגיל השלישי, או להומלסים שמחטטים בפחים. אבל לא. ב"יד תומך", מבקשים לשנות את התודעה הזו, ולהטמיע מודעות בציבור לאיסוף ומחזור בקבוקי ופחיות השתיה, היין והבירה – על מנת להפוך אותם לכספי תמיכה וסיוע למשפחות הזקוקות לעזרה בעירנו. על מנת להבין את המניעים למהלך המהפכני, את המטרות והיעדים, פנינו להרב אהרן דוד ברזסקי מנכ"ל 'יד תומך', שפתח בפנינו צוהר לעולם חדש ולא מוכר בעבור רובנו, ולמען האמת, הצלחנו גם מעט להתרגש רגע לפני השנה החדשה מהפעילות הרוחשת לכולנו מתחת לאף, בשקט ובצנעה בלי שנשמע ונדע. קראו, הפנימו, והתגייסו למאמץ הקטן שיכול לשנות עולם.

"אני לא בן אדם של מחזור ואינני אביר איכות הסביבה", פותח הרב ברזסקי את דבריו, "אבל סיפורמרגש ומטלטל שהיה מנת חלקנו, הביא אותנו לפעילות המדהימה הזו".

"לפני שבועות ספורים, פרסמנו מודעות קטנות שקוראות לציבור לתרום למען משפחות חולי הקורונה והמבודדים, על מנת שנוכל לעזור להם בתמיכה וסיוע כפי שאנו עושים כבר שנים רבות ב"ה. ביוםראשון אחד, בשעה 8 וחצי בבוקר, דופק אצלי בדלת ילד קטן, אני מעריך את גילו בכ10-11, והוא מושיט לי שקית אוכל קטנה וקשורה, בתוכה חופן מטבעות של שקלים בודדים", מספר הרב ברזסקי."הבטתי עליו בניסיון להבין את פשר הדבר, והוא פשוט מסתובב והולך. לקח לי שניות בודדות כדי להתעשת ולרוץ אחריו במדרגות עם שני סוכריות ועם שאלתי בפי, מה זה הכסף הזה, מי אתה, למהבאת, למה עכשיו בבוקר מוקדם, ומדוע הבאת לי כסף? המטרתי עליו בליל שאלות". "הילד מסתכל עלי בעיניים גדולות וחכמות, ואומר לי: זה הכסף שלי, אני רוצה לתרום אותו בשבילהחולים של הקורונה, ובזכות זה אני לא יהיה חולה בקורונה". בום. הלב עוצר מלכת. ילד קטן, שדואג מהמצב, פוחד מהמחלה המשתוללת, והוא בוחר לעשות מעשה, לבד, על דעתו, ומעניק את 'כל' כספו לתרומה עבור הארגון."אפשר לשאול אותך מאיפה הכסף?" שאלתי אותו בזהירות, והוא משיב בלי היסוס: "זה הכסף שלהפחיות"."הפחיות?! איזה פחיות?" – אני תמה. "אין לי הרבה כסף, כל הכסף שהיה לי מדמי כיס מחנוכה וממתנות, היו 23 שקלים. אבל רציתי לתתהרבה צדקה, אז אספתי כל השבוע פחיות מהרחוב ומחנויות, ועם הכסף שקיבלתי על הפיקדון, נתתיצדקה בשביל החולים של הקורונה". תשובה של ילד בן 10.

את הרב ברזסקי הסיפור הזה פירק לרסיסים. ילד קטן שאמור להיות נטול דאגות, קם בבוקר מוקדם, אחרי שאסף שבוע שלם – מיוזמתו ולפי רצונו – פחיות ובקבוקים, אגר ואגר, טרח והפקיד אותםבסופרמרקט, ואת הכסף הוא צרר בשקית אוכל קטנה אותה הוא העניק למען חולי הקורונה שנעזרים ע"י יד תומך. "הבנתי שאני צריך לעשות עם זה משהו. שום דבר לא קורה סתם", אומר הרב ברזסקי כשדמעות

נקוות בצדי עיניו. מכאן, קצרה הייתה הדרך להקמת הפרויקט הגדול 'למחזר זה צדקה'. הרב ברזסקי גייס את צוות המשרד ואת מתנדבי הארגון כולם למלאכת מחשבת של הקמת מערך מסודר ויסודי של איסוף בקבוקי שתיה ופחיות מכל רחבי העיר, על מנת להזדכות על כספי הפיקדון ולתרגם אותם לפרוטה ועוד פרוטה, המצטרפים יחד לכדי חשבון גדול של חסד, עשיה ותמיכה באלו שכה זקוקים לכך. "אנשים נוטים לזלזל בפחית מעוכה או בבקבוק בירה ריקה" אומרת לנו הגב' שטיינברג – מי שמרכזת את פעילות הארגון, "אבל מבדיקה פשוטה שערכנו במשרד, עם מחקר יסודי והכנה ראויה לקראת הפרויקט, עולה כי אנו יכולים להגיע מדי חודש לסכומים נכבדים ביותר, כתוצאה מאיסוף אלפי ורבבות בקבוקים ופחיות שעד היום נזרקו אחר כבוד לפח האשפה או התגוללו ברחובות. אנחנו, נהפוך את זה לכסף קטן, והכסף הקטן הזה, יהפוך לחסד גדול" היא מסכמת בהתרגשות.

אז איך זה יעבוד? אנו שואלים.

בימים אלו, אנו עובדים בראש ובראשונה על הטמעת המסרים בציבור, על מנת להחדיר לתודעת התושבים, שלמחזר בקבוק או לשמור פחית אחרי השתיה – זה צדקה. כי בשבילנו זה אולי פחית מעוכה, אבל עבור המשפחה שתקבל את הסיוע, זה יכול להיות ארוחה מזינה. עבור המשפחה שזה עתה סיימה את הקידוש או ההבדלה, זה בקבוק זכוכית ריק, אבל למשפחה שתקבל את הכסף או העזרה הזו, מדובר בעולם מלא. במקביל, אנו מקימים מערך איסוף נרחב, שבראשונה יפעל בשני מישורים עיקריים, האחד דרך ניידת האיסוף שתסתובב מדי שבוע בכל רחבי העיר, עם תחנות איסוף מוגדרות ובזמנים קבועים כפי שיפורסם, במטרה לתת לתושבים את האפשרות לשמור את הבקבוקים והפחיות ולהוריד אותם לניידת פעם בשבוע. בנוסף, נפעיל מערך טלפוני אליו ניתן לחייג בכל עת, ושליח מיוחד יגיע לביתכם ויאסוף את החבילה אותה שמרתם בנדיבות לבכם.

איך עושים מזה כסף? אנחנו מתקשים להבין.

לא מעט תושבים הרימו גבה בשבוע האחרון לנוכח הקמפיין החדש שהציף את העיר כולה, עם קריאה לתושבים למחזר ולאסוף בקבוקים ופחיות שתיה ריקים, על מנת להעביר אותם לארגון החסד "יד תומך".

העיסוק במיחזור, איסוף חומרים משומשים, ושמירת בקבוקים ריקים – נתפס אצל כולנו כמשהו ששייך לאנשים בגיל השלישי, או להומלסים שמחטטים בפחים. אבל לא. ב"יד תומך", מבקשים לשנות את התודעה הזו, ולהטמיע מודעות בציבור לאיסוף ומחזור בקבוקי ופחיות השתיה, היין והבירה – על מנת להפוך אותם לכספי תמיכה וסיוע למשפחות הזקוקות לעזרה בעירנו. על מנת להבין את המניעים למהלך המהפכני, את המטרות והיעדים, פנינו להרב אהרן דוד ברזסקי מנכ"ל 'יד תומך', שפתח בפנינו צוהר לעולם חדש ולא מוכר בעבור רובנו, ולמען האמת, הצלחנו גם מעט להתרגש רגע לפני השנה החדשה מהפעילות הרוחשת לכולנו מתחת לאף, בשקט ובצנעה בלי שנשמע ונדע. קראו, הפנימו, והתגייסו למאמץ הקטן שיכול לשנות עולם.

"אני לא בן אדם של מחזור ואינני אביר איכות הסביבה", פותח הרב ברזסקי את דבריו, "אבל סיפורמרגש ומטלטל שהיה מנת חלקנו, הביא אותנו לפעילות המדהימה הזו".

"לפני שבועות ספורים, פרסמנו מודעות קטנות שקוראות לציבור לתרום למען משפחות חולי הקורונה והמבודדים, על מנת שנוכל לעזור להם בתמיכה וסיוע כפי שאנו עושים כבר שנים רבות ב"ה. ביוםראשון אחד, בשעה 8 וחצי בבוקר, דופק אצלי בדלת ילד קטן, אני מעריך את גילו בכ10-11, והוא מושיט לי שקית אוכל קטנה וקשורה, בתוכה חופן מטבעות של שקלים בודדים", מספר הרב ברזסקי."הבטתי עליו בניסיון להבין את פשר הדבר, והוא פשוט מסתובב והולך. לקח לי שניות בודדות כדי להתעשת ולרוץ אחריו במדרגות עם שני סוכריות ועם שאלתי בפי, מה זה הכסף הזה, מי אתה, למהבאת, למה עכשיו בבוקר מוקדם, ומדוע הבאת לי כסף? המטרתי עליו בליל שאלות". "הילד מסתכל עלי בעיניים גדולות וחכמות, ואומר לי: זה הכסף שלי, אני רוצה לתרום אותו בשבילהחולים של הקורונה, ובזכות זה אני לא יהיה חולה בקורונה". בום. הלב עוצר מלכת. ילד קטן, שדואג מהמצב, פוחד מהמחלה המשתוללת, והוא בוחר לעשות מעשה, לבד, על דעתו, ומעניק את 'כל' כספו לתרומה עבור הארגון."אפשר לשאול אותך מאיפה הכסף?" שאלתי אותו בזהירות, והוא משיב בלי היסוס: "זה הכסף שלהפחיות"."הפחיות?! איזה פחיות?" – אני תמה. "אין לי הרבה כסף, כל הכסף שהיה לי מדמי כיס מחנוכה וממתנות, היו 23 שקלים. אבל רציתי לתתהרבה צדקה, אז אספתי כל השבוע פחיות מהרחוב ומחנויות, ועם הכסף שקיבלתי על הפיקדון, נתתיצדקה בשביל החולים של הקורונה". תשובה של ילד בן 10.

את הרב ברזסקי הסיפור הזה פירק לרסיסים. ילד קטן שאמור להיות נטול דאגות, קם בבוקר מוקדם, אחרי שאסף שבוע שלם – מיוזמתו ולפי רצונו – פחיות ובקבוקים, אגר ואגר, טרח והפקיד אותםבסופרמרקט, ואת הכסף הוא צרר בשקית אוכל קטנה אותה הוא העניק למען חולי הקורונה שנעזרים ע"י יד תומך. "הבנתי שאני צריך לעשות עם זה משהו. שום דבר לא קורה סתם", אומר הרב ברזסקי כשדמעות

נקוות בצדי עיניו. מכאן, קצרה הייתה הדרך להקמת הפרויקט הגדול 'למחזר זה צדקה'. הרב ברזסקי גייס את צוות המשרד ואת מתנדבי הארגון כולם למלאכת מחשבת של הקמת מערך מסודר ויסודי של איסוף בקבוקי שתיה ופחיות מכל רחבי העיר, על מנת להזדכות על כספי הפיקדון ולתרגם אותם לפרוטה ועוד פרוטה, המצטרפים יחד לכדי חשבון גדול של חסד, עשיה ותמיכה באלו שכה זקוקים לכך. "אנשים נוטים לזלזל בפחית מעוכה או בבקבוק בירה ריקה" אומרת לנו הגב' שטיינברג – מי שמרכזת את פעילות הארגון, "אבל מבדיקה פשוטה שערכנו במשרד, עם מחקר יסודי והכנה ראויה לקראת הפרויקט, עולה כי אנו יכולים להגיע מדי חודש לסכומים נכבדים ביותר, כתוצאה מאיסוף אלפי ורבבות בקבוקים ופחיות שעד היום נזרקו אחר כבוד לפח האשפה או התגוללו ברחובות. אנחנו, נהפוך את זה לכסף קטן, והכסף הקטן הזה, יהפוך לחסד גדול" היא מסכמת בהתרגשות.

אז איך זה יעבוד? אנו שואלים.

בימים אלו, אנו עובדים בראש ובראשונה על הטמעת המסרים בציבור, על מנת להחדיר לתודעת התושבים, שלמחזר בקבוק או לשמור פחית אחרי השתיה – זה צדקה. כי בשבילנו זה אולי פחית מעוכה, אבל עבור המשפחה שתקבל את הסיוע, זה יכול להיות ארוחה מזינה. עבור המשפחה שזה עתה סיימה את הקידוש או ההבדלה, זה בקבוק זכוכית ריק, אבל למשפחה שתקבל את הכסף או העזרה הזו, מדובר בעולם מלא. במקביל, אנו מקימים מערך איסוף נרחב, שבראשונה יפעל בשני מישורים עיקריים, האחד דרך ניידת האיסוף שתסתובב מדי שבוע בכל רחבי העיר, עם תחנות איסוף מוגדרות ובזמנים קבועים כפי שיפורסם, במטרה לתת לתושבים את האפשרות לשמור את הבקבוקים והפחיות ולהוריד אותם לניידת פעם בשבוע. בנוסף, נפעיל מערך טלפוני אליו ניתן לחייג בכל עת, ושליח מיוחד יגיע לביתכם ויאסוף את החבילה אותה שמרתם בנדיבות לבכם.

איך עושים מזה כסף? אנחנו מתקשים להבין.